תגית: מיאטה

Garmisch -> סטלביו -> Livigno

עזבנו את גרמניה, חלפנו באוסטריה ועלינו למעבר סטלביו.
מזג האוויר הקודר והערפל המשיכו לרדוף אחרינו אל הפסגות והראות היתה לקויה.
למעלה בסטלביו החל לרדת שלג קל ואחרי הפסקה קלה להתרעננות עשינו דרכנו מטה וחזרנו לישון באיטליה, במלון Astra הנחמד שבליביניו.

סן רמו -> גרנובל

יום של נהיגה עמד לפנינו.

מסן רמו התחלנו לטפס בהרים וחצינו את הגבול לצרפת, לכיוון מעברי ההרים Col de Turini ו-Col de la Bonette, הראשון מביניהם הוא סטייג' בראלי מונטה קרלו ואילו בשני הכביש מתפתל עד לגובה 2500 מטרים מעל לפני הים, ללא מעקה בטיחות כשסביב נוף עוצר נשימה.

אחר כך המשכנו (צפונה) לכיוון גרנובל וסיימנו את היום סיימנו במלון דרכים של רשת Première Classe. לא מדובר ב"ז'ורז' סנק", אבל החדר היה נקי, המחיר היה מצוין (פחות מ-180 שקלים ללילה) והמיטה היתה נוחה מאוד. אחרי יום בו נגמאו כ-450 קילומטרים, בהחלט היינו זקוקים למנוחה.

יצאנו לדרך

בן הזוג שלי מאוהב באשתו הראשונה. הוא הכיר אותה שנים ארוכות לפני שפגש אותי, היא יפהפיה, מחוטבת ומעוררת אמוציות.
מדובר במאזדה MX5 (מיאטה), מודל 1993, יד-ראשונה-מקבלן, שמבלה איתו כבר קרוב ל-20 שנה.

לפני כמה חודשים הוא החליט, יחד עם חברו שמוליק שחולק את האהבה לדגם ושגם לו יש מיאטה NA, לצאת לטיול יוצא דופן.
מסיבות ברורות, בארץ אי אפשר לנסוע יותר מדי רחוק (כמה פעמים אפשר לבקר במטולה?!?), ולכן נפלה ההחלטה הבלתי שגרתית: "נוסעים לאירופה!".

לפני קצת יותר משבועיים שתי המיאטות עלו על אוניה בנמל אשדוד ויצאו להן לקרוז בים התיכון. הן הגיעו לנמל רוונה שבאיטליה כעבור כעשרה ימים ואילו אנחנו יצאנו לדרך בערב ראש השנה.
נסיבות הטיסה המיוחדות שלי (תודה אמא, נשיקות) הובילו אותי לטוס בנפרד מיתר החבורה ולהדחס בקוקפיט של 737 בדרך למילאנו. אספתי פיאט 500L שכורה וחיכיתי להגעת יתר החברים למסע.

נעם, שמוליק וזוגתו מירי הגיעו עייפים אך רצוצים אחרי חצות. צנחנו די מהר ולמחרת עשינו את 350 הקילומטרים שהפרידו בינינו לבין המכוניות.

הגענו למשרד של עמילי המכס בדיוק בזמן ל…סייסטה.
"עכשיו הפסקה", אמרה לנו אחת העובדות, "חזרו ב-14:30".
ברוונה התנהג כרוונאי, ולכן גם אנחנו עשינו לנו סייסטה והלכנו לאכול. החברים אכלו פסטה ואילו אני, הטבעונית היחידה בין הארבעה, דבקתי ב-"solo verdure" – ירקות בלבד. (על טבעונות ושאר ירקות במסע שכזה – בפוסט אחר).

ב-14:35 התייצבנו שוב במשרדים. אחרי שהמדפסת שם עבדה קשה אחד העובדים, לוצ'יאנו, לקח אותנו למשרד אחר והחתים עוד כמה ניירות.
מיד אחר כך הוא ליווה אותנו לנמל ושם הן חיכו לנו – יפות ומאובקות.

תהליך השחרור כולו ארך כשעה ומשם הצמד זכה למקלחת ולארוחה (הרבה בנזינה, אלא מה).
נסענו למלון בפאתי רוונה, העמדנו בחניה מול הכניסה שלוש מכוניות (שתי מיאטות ופיאט 500L אחת), ובילינו שם את הלילה השני באיטליה.

מלוכלכת אחת, את זקוקה לשטיפה
מלוכלכת אחת, את זקוקה לשטיפה