תגית: אמריקה

רוונה -> פארמה

היום התחיל בענייני מנהלה (לבנות) וקצת אספלט (לבנים). הזמנו מקום בסיור במפעל פרארי במראנלו בצהריים והתפצלנו.

שמוליק ונעם יצאו מרוונה מעט לפנינו ונסעו לכיוון מעברי ההרים RATICOSA ו-FUTA. בכל זאת, אם ריצ'ארד המונד ממליץ בחום, חייבים לבדוק.

מירי ואנוכי לקחנו את ה-500L השכורה חזרה לאורוותה בשדה התעופה של בולוניה וחיכינו לבחורים שבגלל כביש חסום בדרך לשדה התעכבו בדרך.
באיחור קל השניים הגיעו וזה היה הזמן ללחוץ קצת על הגז כדי להספיק לסיור המוזמן במראנלו, וכשלוחצים על הגז – המיאטות נוסעות. כמובן שהגענו בזמן, אפילו עם כמה דקות עודף.

הסיור במפעל פרארי לפשוטי העם כמונו (אם אתם לא בעליה של אחת, קונים פוטנציאלים או שיש לכם קשרים ממש טובים במראנלו) עולה 15€ לאדם, בנוסף למחיר כרטיס הכניסה למוזיאון (15€ אלא אם אתם סטודנטים, פנסיונרים או ילדים), וכולל נסיעה בשאטל-באס בתוך מתחם המפעל ומדריך שמספק הסברים תוך כדי. אחרי הסיבובון במפעל עושים גם סיבוב בסמוך לפיוראנו, מסלול המבחן של פרארי.
בשורה התחתונה – מעניין ונחמד, אולם לא בטוח ששווה את המחיר.

המוזיאן עצמו – זה כבר סיפור אחר. גם מי שאינו חובב רכב גדול יהנה מהתצוגה המרהיבה של המכוניות שנושאות בגאון את סמל הסוס הצוהל ויוכל ללמוד קצת על ההיסטוריה המוטורית של המותג.
התצוגה הנוכחית מעוצבת בהשראת הפרארי קליפורניה, ודגלי ארצות הברית מתנוססים ברחבי כל המוזיאון.

לטעמי – קצת יותר מדי אמריקניזציה. נראה כאילו ריצ'ארד המונד (כן, שוב הוא) היה שותף לצוות שעיצב את התערוכה ורק חסרות כמה מכוניות שרירים מארץ הדוד סם.
לדעתי תצוגה במוזיאון שכזה צריכה להיות באווירה איטלקית (כמו בפעם האחרונה שבה ביקרתי בו, לפני חמש שנים) ויכול מאוד להיות שאנזו פרארי מתהפך בקברו, אבל כנראה שצריך להתאים את התצוגה לרוח הזמן ולפלח השוק הנכבד בארה"ב, אותם אמריקאים שבסופו של דבר קונים את המכוניות, או לפחות משאירים שתי משכורות בחנות המזכרות הרשמית.

בכל מקרה, אם אתם באיזור מראנלו, אל תפספסו ביקור בעיר ובמוזיאון.

בתום הביקור נסענו לכיוון פארמה וישנו במדסאנו שמדרום מערב לעיר, ב-My One Hotel Ayri. מלון נחמד במיקום קצת שכוח אל, אבל במחיר מעולה – פתרון מצוין למי שעובר בסביבה וצריך מלון ללילה.

החלטנו לא להתרחק ולסעוד במלון. אף אחד מאיתנו כאן לא קליינט לפארמה האם, אבל היו מי שטעמו פרמג'אנו. אני, לעומת זאת, זכיתי לאכול בחינם.
הסברתי למלצר, באיטלקית רצוצה ובאנגלית, שאני טבעונית. אחרי דיון ארוך מסקנתו היתה: "Oh, you eat nothing!", ואז הוא שלח אותי לעמדת הסלט ואמר לי: "זה בחינם, את יכולה לאכול כמה שאת רוצה".