קטגוריה: טבעונות

Sainte-Marie-la-Blanche -> פריז

אחרי טיול רגלי קצר ב-Beaune, העיירה הסמוכה לכפר בו בילינו את הלילה, עשינו פעמינו אל עבר פריז, הפעם על האוטוסטרדה.

הגענו למלון בדרום מזרח העיר (על הכביש ההיקפי, הפריפריק, משום שאחד האילוצים הוא חניה מוסדרת – ועדיף חינמית – לשתי כוכבות המסע).
השארנו את שתי היפהפיות בחניה ולקחנו את המטרו אל מרכז העיר.

עצרתי להצטייד בסופר הטבעוני Un Monde Vegan שנמצא כמה מאות מטרים ממרכז פומפידו, והמשכנו בטיול רגלי משם לסיין ועל הגדה עד מגדל אייפל.

Un Monde Vegan

"נקניק הודו" ו"גבינה" מהסופר הטבעוניפיקניק לילי עם "גבינה" ו"נקניק" מהסופר הטבעוני על גדת הסיין

מונקו

למשך כמה שעות הרגשתי כמו גרייס קלי. נסעתי ברחבי הריביירה ברודסטר קטנה ואדומה, כשמטפחת ורודה קשורה לראשי ושומרת על הפריזורה.

אמנם לא ישבתי באיזו מכונית על (מונטה קרלו משופעת באגזוזים רועמים של מכוניות סופר מהירות ואולטרא יקרות. אפשר לעמוד ולשטוף את העיניים בפאר היצירה המוטורי במשך ימים שלמים), אבל גם מיאטה מודל 1993 מספקת את הסחורה, במיוחד כשזאת המיאטה שלנו.

אחרי הסיבוב הרגלי בעיר החלטנו שאין כמו סיבוב דאווין ממונע.
חוץ מזה, אם החבר'ה מ"טופ גיר" יכולים לפצוח במופע ראווה מול הוטל דה פריז אין סיבה שאנחנו לא נעשה את אותו הדבר בדיוק.

גרסת "טופ גיר"

גרסת NA מהלבנט
המיאטות במונטה קרלו

את היום סיימנו בארוחה ב-"Loving Hut", רשת מסעדות טבעונית שאמנם מתמחה במטבח אסייתי אבל בתפריט אפשר למצוא גם דברים אחרים.
זאת היתה הפעם הראשונה בה ביקרתי באחת ממסעדות הרשת (בצרפת יש שני סניפים – בפריז וב-Menton שבריביירה, ממש על גבול איטליה).
הזמנתי צלחת טעימות כדי לנסות כמה שיותר מנות מהתפריט והכל היה טעים מאוד, במיוחד ה"שרימפס" והקונג פאו.

שבעים ומרוצים, חזרנו לישון באיטליה.

פארמה -> סן רמו

הלו"ז מחייב אותנו להמשיך לזוז (היי, זה היה חרוז!).

אחרי מעט מדי שעות באיזור, אנחנו נפרדים מטוסקנה וממשיכים לכיוון הריביירה האיטלקית.

אופיר, חבר שחי במילאנו, המליץ לנו לעבור ב-Cinque Terre – "חמש האדמות" – פיסת חוף בה נמצאים חמישה כפרים ציוריים.
מכיוון שהזמן דוחק במהלך כל המסע הזה, ביקרנו רק באחד (Vernazza). המקום הוא עיירת נופש מתוירת מאוד והאווירה מזכירה סרטים איטלקיים ישנים.
אם יש זמן, אפשר להמשיך לטייל בין הכפרים ברכבת או ברגל, בדרכים המתפתלות בינות לצוקים.

אחרי הביקור ב-Vernazza המשכנו לכיוון סן רמו. בדרך עצרנו ב-Savona לבדוק את האוכל הטבעוני של "Universo Vegano", רשת מסעדות טבעונית עם סניפים ברחבי איטליה.

ההמבורגר שאכלתי היה ענק וטעים ואם יזדמן לי לעבור באחד מהסניפים בעתיד אשמח לעצור לכרסם שם משהו שוב. גם הנקניקיה הטבעונית היתה לא רעה בכלל.
בנוסף, הסועדים מוזמנים לעלעל ב"ספר רכיבים" מפורט הכולל את רשימת כל המנות ומרכיביהן.

ההיי-וויי הוביל אותנו מסבונה למלון בסן רמו, שם בילינו שני לילות ושמחנו לקראת יום המנוחה למחרת, באיזור סן רמו ומונקו.

 

רוונה -> פארמה

היום התחיל בענייני מנהלה (לבנות) וקצת אספלט (לבנים). הזמנו מקום בסיור במפעל פרארי במראנלו בצהריים והתפצלנו.

שמוליק ונעם יצאו מרוונה מעט לפנינו ונסעו לכיוון מעברי ההרים RATICOSA ו-FUTA. בכל זאת, אם ריצ'ארד המונד ממליץ בחום, חייבים לבדוק.

מירי ואנוכי לקחנו את ה-500L השכורה חזרה לאורוותה בשדה התעופה של בולוניה וחיכינו לבחורים שבגלל כביש חסום בדרך לשדה התעכבו בדרך.
באיחור קל השניים הגיעו וזה היה הזמן ללחוץ קצת על הגז כדי להספיק לסיור המוזמן במראנלו, וכשלוחצים על הגז – המיאטות נוסעות. כמובן שהגענו בזמן, אפילו עם כמה דקות עודף.

הסיור במפעל פרארי לפשוטי העם כמונו (אם אתם לא בעליה של אחת, קונים פוטנציאלים או שיש לכם קשרים ממש טובים במראנלו) עולה 15€ לאדם, בנוסף למחיר כרטיס הכניסה למוזיאון (15€ אלא אם אתם סטודנטים, פנסיונרים או ילדים), וכולל נסיעה בשאטל-באס בתוך מתחם המפעל ומדריך שמספק הסברים תוך כדי. אחרי הסיבובון במפעל עושים גם סיבוב בסמוך לפיוראנו, מסלול המבחן של פרארי.
בשורה התחתונה – מעניין ונחמד, אולם לא בטוח ששווה את המחיר.

המוזיאן עצמו – זה כבר סיפור אחר. גם מי שאינו חובב רכב גדול יהנה מהתצוגה המרהיבה של המכוניות שנושאות בגאון את סמל הסוס הצוהל ויוכל ללמוד קצת על ההיסטוריה המוטורית של המותג.
התצוגה הנוכחית מעוצבת בהשראת הפרארי קליפורניה, ודגלי ארצות הברית מתנוססים ברחבי כל המוזיאון.

לטעמי – קצת יותר מדי אמריקניזציה. נראה כאילו ריצ'ארד המונד (כן, שוב הוא) היה שותף לצוות שעיצב את התערוכה ורק חסרות כמה מכוניות שרירים מארץ הדוד סם.
לדעתי תצוגה במוזיאון שכזה צריכה להיות באווירה איטלקית (כמו בפעם האחרונה שבה ביקרתי בו, לפני חמש שנים) ויכול מאוד להיות שאנזו פרארי מתהפך בקברו, אבל כנראה שצריך להתאים את התצוגה לרוח הזמן ולפלח השוק הנכבד בארה"ב, אותם אמריקאים שבסופו של דבר קונים את המכוניות, או לפחות משאירים שתי משכורות בחנות המזכרות הרשמית.

בכל מקרה, אם אתם באיזור מראנלו, אל תפספסו ביקור בעיר ובמוזיאון.

בתום הביקור נסענו לכיוון פארמה וישנו במדסאנו שמדרום מערב לעיר, ב-My One Hotel Ayri. מלון נחמד במיקום קצת שכוח אל, אבל במחיר מעולה – פתרון מצוין למי שעובר בסביבה וצריך מלון ללילה.

החלטנו לא להתרחק ולסעוד במלון. אף אחד מאיתנו כאן לא קליינט לפארמה האם, אבל היו מי שטעמו פרמג'אנו. אני, לעומת זאת, זכיתי לאכול בחינם.
הסברתי למלצר, באיטלקית רצוצה ובאנגלית, שאני טבעונית. אחרי דיון ארוך מסקנתו היתה: "Oh, you eat nothing!", ואז הוא שלח אותי לעמדת הסלט ואמר לי: "זה בחינם, את יכולה לאכול כמה שאת רוצה".